top of page
עליזה שינזון, מערכת השילוט של אצטדיון סמי עופר בחיפה. צילום: רונן קוק
יובל סער יום רביעי, 12 בדצמבר 2018
עליזה שינזון: ״להבין את אדריכלות המבנה ואת פסיכולוגיית הקהל״
אצטדיון סמי עופר בחיפה ומלון הקזינו Venetian במקאו הם רק שניים מהפרויקטים שהמעצבת עליזה שינזון הייתה אחראית על ההתמצאות בהם. ״אנשים אוהבים לדעת היכן הם נמצאים״, היא אומרת וקובעת ש״מבנה טוב אינו זקוק לשילוט״
Yuval: הי עליזה, מה שלומך?
Alisa: מצוין.
Yuval: יפה. אני רוצה להתחיל דווקא משאלה שאולי הייתי צריך להשאיר לסוף, אבל נפתח איתה. שילוט: לפעמים אני מגיע לקניון או לחניון או לשטח ציבורי כזה או אחר, ואני מיד מבין איפה אני נמצא ומה אני צריך לעשות כדי להגיע לאן שאני צריך. ולפעמים לא משנה כמה אני אנסה, אם אני לא אשאל שבע פעמים את האנשים בסביבה, אני לא אגיע למחוז חפצי. מה יוצר את ההבדל בין שני המקרים?
Alisa: יופי של שאלה, או תהייה. התשובה מורכבת מהרבה רבדים. רובד אחד הוא העיצוב האדריכלי של המקום. לדוגמה, אם החניון בנוי בשורות פתוחות ללא הסתרה של קירות וגרעין המעליות גלוי או מודגש, הרי שפני השטח מובנים לך ולכן ההגעה ליעד ברורה. אחד האתגרים הגדולים שלי הוא להבין את אדריכלות המבנה ואת פסיכולוגיית הקהל.
קח לדוגמה את פרויקט מקאו, מרכז מסחרי הכולל מלונות וקזינו ענק פלוס הצטלבות רחובות. האתגר שעמד בפניי הוא להכווין כמיליון סינים בחודש בקומפלקס מסובך ביותר, חשוך לעיתים (אור משתנה) ומסועף. תפקידו של השילוט בשילוב עם עיצוב הפנים הוא קריטי.
Yuval: אז מה עושים כשפני השטח לא מובנים? כי שם מתחילות הבעיות
Alisa: הסטודיו משלב את כלל העולמות – עיצוב פנים של מרכזי מסחר ומגדלים, ועיצוב מערכות שילוט בפרויקטים מסובכים וענקיים. בשילוב זה אני מוצאת פתרונות המסייעים לקהל להתמצא: מפתחים גדולים ורחבים יותר, היעזרות בתאורה המובילה את הקהל ליעדו ושילוט ברור וממוקד. לא פעם, תוך כדי תכנון פרוגרמטי של שילוט המבנה, נוצרו מצבים שבהם שיניתי את העיצוב האדריכלי של המבנה לטובת הנגשה והובלת קהל חכמה וקלה יותר.
Yuval: וואלה. מעניין. את יכולה לתת דוגמה?
Alisa: בבית החולים איכילוב בתל אביב הבניין הראשי תוכנן לפי פרוגרמה ישנה: מסדרונות צרים שבצידם משרדי קבלה ושחרור, מתוך הבנת הצרכים העכשוויים של בית החולים ומסלול הגעת המבקרים לבית החולים. הבנתי שאין צורך במשרדי קבלה ושחרור שכן הנושא עבר לטיפול המחלקות ישירות, והצעתי לתכנן את המבנה כמבנה ראשי המכיל בית קפה, מודיעין, דראג סטור וחנויות. הגשתי את ההצעה בישיבת הנהלה (שכן עבדתי על עיצוב הפנים והשילוט של מגדל האשפוז על שם אריסון), ובדקה ה־90 הוחלט לשנות את כל ייעוד המבנה. הצעתי התקבלה בהתלהבות רבה, ואכן המבנה שונה והוא משמש כיום כמבנה המרכזי בכניסה לבית החולים (העבודה הייתה בשיתוף עם משרד שרון אדריכלים).
הוונישיאן במקאו. צילומים: מ״ל
Yuval: בואי נחזור למקאו: איך מתחילים לעבוד על פרויקט גדול כל כך בצד השני של העולם? ואיך בכלל קיבלת את הפרויקט?
Alisa: עולמות רחוקים ותרבויות תמיד מסקרנים אותי. המליצו עלי בפני שלדון אדלסון בעקבות פרויקטים שביצעתי באירופה. לאחר שזומנתי לפגישה במקאו חוויתי את המקום, הקמתי צוות מקומי המורכב מאנשי שיווק ותפעול, ולמדתי את תוכניות השיווק ואת אפיון הקהל. כמו כן למדתי את כלל הכניסות של המרכז המסחרי בהתייחס לרחובות ולמסלול הכניסה של הקהל. חשוב לי להדגיש שכל מערך השילוט הכיל בתוכו גם את התוכנית השיווקית, ושאחת המטרות הייתה להגדיל את הכנסות המרכז. בחירה שהוכיחה את עצמה עם חלוף השנים: זה כוחו של שילוט ומיתוג חכם.
Yuval: מצד שני, לפעמים אני מרגיש שבמקומות כמו בתי הקזינו שבמלונות הענק של לאס וגאס ומקאו המטרה היא הפוכה: לבלבל אותי כדי שלא אמצא את היציאה החוצה. ואני לא היחיד…
Alisa: וואלה צודק 🙂
מתוך התובנות האלה הוקמו המרכזים של ה־Venetian במקאו ובלאס וגאס, אך בנושא המרכזים המסחריים ההגזמה הייתה לרעת המבקרים. נהוג בעיצוב פנים למקם דרגנועים כדי שהקהל יסתובב ויגיע לקומות העליונות ולאזורים נידחים. במקרה של הוונישיאן, מרוב הסתרות אנשים פחדו ללכת לבד ולאבד את דרכם. דיזינגוף סנטר הוא דוגמה טובה לכך. בהתמקדות בפסיכולוגיית קהל, אנשים אוהבים לדעת היכן הם נמצאים, החל מאיזור החנייה ועד לאזור המסחרי ובחזרה; היכן אתה ביחס לכלל המבנה. מבנה טוב אינו זקוק לשילוט, כמו highway.
Yuval: אל תתחילי איתי בכלל על כבישים מהירים, במיוחד בארצות הברית…
Alisa: (מחייכת) 🙂
סטודיו עליזה שינזון, התמצאות במרחב
עליזה שינזון. צילום: רועי ברקוביץ׳
Yuval: איך בכלל הגעת לתחום?
Alisa: אני מרגישה שהמקצוע בחר אותי. ניחנתי בזיכרון צילומי מאוד מפותח – מספיק שאראה תוכנית אדריכלית פעם אחת, אלמד אותה ואשנן אותה, ואזכור אותה גם לאורך שנים. למדתי בבצלאל במחלה לתקשורת חזותית, וזכיתי ללמוד אצל אלי גרוס שהגיע אלינו במיוחד מהולנד. דרכו הבנתי שאני רוצה לעצב טרמינלים ופרויקטים המשמשים קהל רחב. במקביל ללימודים עסקתי בעיצוב פנים, והצלחתי לשלב את כלל המדיות.
בימים אלו אנו מסיימים את עיצוב הפנים של מגדל הכשרת היישוב, מגדל ענק של 40 קומות. הלובי עוצב כפסל אחד גדול ועוצמתי: העיצוב מתייחס לתאורה כהמשך ישיר המחזק ומבליט את המבנה הפנימי של הלובי ואת תלת־הממד העיצובי. כאן המקום לספר על פסלי האור שאני מעצבת בחמש השנים האחרונות במקביל לעבודת עיצוב הפנים.
Yuval: איך התחילה העבודה על פסלי האור? מאיפה זה הגיע?
Alisa: הכל התחיל מעיצוב הסטודיו החדש שאליו עברתי. במרכזו של הסטודיו עוצב שולחן ענק המהווה פסל רב שימושי, וכשניצבתי מול ההחלטה מה התאורה שתהלום את אופי המקום ועיצובו, עיצבתי את גוף התאורה הראשון. מכאן התחיל מסע של חשיבה, עיצוב, מקורות השראה ופיתוח גופי תאורה רבים ומגוונים.
צילום: גדעון לוין
צילום: עמית גירון
צילום: איתי סיקולסקי
צילום: סטודיו עליזה שינזון
Yuval: איפה את מוצאת את החוט המחבר בין כל התחומים שאת נוגעת בהם. יש איזה קו מקשר שאת מזהה?
Alisa: כמובן. השילוט והמיתוג מתקשרים ישירות לעיצוב האדריכלי, והתאורה קשורה לכלל הפרויקטים. כוחה של התאורה גדול והיא מעצימה את המסר של כל פרויקט ופרויקט. אני מתייחסת לכל נושא התאורה כפסלי אור ולא כגופי תאורה גרידא – יש להם ערך אומנותי וחוויתי עצום. לא פעם יזמי הפרויקטים מבקשים ממני לעצב גוף תאורה כהמשך ישיר לעיצוב החלל ו/או השילוט. לדוגמה, בבניין אדגר – מגדל בן 40 קומות בסמוך לאצטדיון מנורה – עיצבתי את פנים המגדל כולל פיסול באור. באמצעות פיסול התקרה ושילוב האור שבה הולכתי את הקהל, באופן תת־הכרתי, לכיוון המעליות החבויות בקצה הבניין (ללא סיוע בשילוט), ויצרתי חלל פיסולי המשמש מודיעין ובית קפה המכבד את באי הבניין.
Yuval: אז אם כבר הזכרת אצטדיון, מה היה האתגר באצטדיון סמי עופר בחיפה? איזה פתרונות מצאת שם?
Alisa: המבנה עצמו הוא מבנה מרשים ביותר, וגולת הכותרת שבו היא כותרת הזהב. לכן על השילוט ועל המיתוג היה ליישר קו עם העיצוב האדריכלי החיצוני, ונוסף על כך לתקשר עם עולם הספורט מתוך כבוד לכלל הקבוצות והיותו אצטדיון לאומי. כל פתרונות העיצוב התייחסו הן לאופי המבנה והן לנבחרות – גם בצבע וגם בצורה. עיצבתי פונטים מיוחדים ההולמים את אלכסוני הבניין, שפה צבעונית רבת גוונים ותנועה, כיאה לעולם הספורט. בשל בעיית גמר בחזית המבנה של בטון חשוף הצעתי ליזמים להקיף את כל המבנה הפנימי בטבעת ענקית המשלבת צבע ומידע הכוונתי מדויק. הדבר תרם לשילוט ובייחוד לנראות המבנה. עבודתנו זכתה בפרס בין־לאומי לעיצוב אצטדיונים.
Yuval: יפה! משהו חשוב נוסף לספר לפני שמסיימים?
Alisa: עיצוב הוא דרך חיים מבחינתי – נסכם את הכל באור, אהבה ועיצוב. לכולנו.
אצטדיון סמי עופר. צילוצמים: רונן קוק
To see the original article page in "Portfolio" magazine, click here.
bottom of page